הילדה נרדמה באוטו ב 18:30 / קמה ב04:00 מלאת מרץ
A בריאן חסר המזל post.
התינוק נרדם אחרי שעה של נדנודים ושירי ערש. מניחים אותו בעריסה בזהירות של פורק פצצות ויוצאים על קצות האצבעות. שתי שניות לפני הדלת, הטלפון שלך מודיע בקול מלא שהסופר שלח הצעה מיוחדת על חיתולים. מבטיחים לפעוט בכניסה לסופר שאם יתנהג יפה, יקבל במבה. הוא מתנהג למופת, מחזיק את העגלה ואפילו אומר "בבקשה" לקופאית. רק בקופה מתברר שהוא פתח את השקית כבר ליד הגבינות, ועכשיו הוא מבקש עוד אחת. שלושה ימים הילד חולה, ואתה מתאמץ ומשיג תור לרופא. בבוקר התור הוא קופץ על הספה, שר ומבקש ארוחת בוקר שנייה. הרופאה בודקת אותו ומסתכלת עליך במבט שאומר "בטח, בטח". קמים בשש לעשות לנער כריך, כי הבטחתם לעצמכם להיות הורים מחבקים ומאכילים. הוא יורד, מסתכל על הכריך ואומר "אני לא אוכל כריכים כבר חצי שנה". אתה זוכר שלא שמעת את זה, כי באותו חצי שנה לא דיברתם. **איך זה התחיל:** התמונה היא תמונת כיתה ז' אמיתית של קייל קרייבן מאוהיו, מ-2005: אפודת סריג, גשר בשיניים וחיוך נבוך. ב-2012 חברו, איאן דייויס, העלה אותה לרדיט עם כיתובים על מזל גרוע במיוחד. למעלה כותבים משהו שאמור להצליח, ולמטה את התוצאה הגרועה ביותר. אצלנו ההורים כותבים למעלה תוכנית הורית, ולמטה מה שקרה בפועל. **למה זה תפס:** כל הורה מכיר את הרגע שבו הכול הולך לפי התוכנית, ממש עד שזה כבר לא. הילדים הם סוכני הכאוס, ואנחנו רק הנדסנו את התנאים. הפרצוף של בריאן הוא הפרצוף שלנו בשנייה שאנחנו מבינים מה עומד לקרות, ויש בזה נחמה: אם צוחקים על זה, לא צריך לבכות.