אז אתם אומרים שאתם הולכים לישון שעה יותר בין שבת לראשון / תזכירו לי כמה ילדים קטנים יש לכם
A ווילי וונקה המתנשא post.
חבר בלי ילדים מסביר לך בביטחון מלא שהוא ידאג שהתינוק שלו יישן "לפי שעון, כמו בספרים". הוא מניח את הקפה, מתיישב בנוחות ומחכה להמשך. אתה, שלא ישנת ברציפות מאז יולי, מחייך חיוך קטן ואומר: "כן? ספר לי עוד." בסופר, אמא לתינוק בן חצי שנה אומרת לך: "אצלנו הילד אוכל הכול, גם ברוקולי." מולך עומדת בת שלוש וחצי שמוכנה לאכול רק פסטה לבנה, בלי רוטב, בלי נקודות ובלי שום דבר ירוק. אתה מהנהן באיטיות ושואל: "מעניין. ומה יהיה בעוד שנתיים?" הדוד שלך מכריז שליום ההולדת של הילד "נעשה משהו קטן וצנוע, רק כמה חברים מהגן". בכיתה יש עשרים ושישה ילדים, וכולם כבר יודעים מי הוזמן ומי לא. אתה מניח יד על הסנטר, נשען קצת קדימה ושואל: "תגיד, ואיך זה הולך שם עם רשימת המוזמנים?" השכנה מהקומה למעלה מספרת שכשהבת שלה תגדל, הן יהיו "חברות הכי טובות, ותדברו על הכול". אתה מסתכל על ילד בכיתה ו' שעונה לך במילה אחת ונועל את דלת החדר. אתה מחייך ואומר: "יופי. תעדכני אותי בעוד כמה שנים." **איך זה התחיל:** התמונה לקוחה מהסרט "ווילי וונקה ומפעל השוקולד" מ-1971, עם ג'ין ויילדר. בסצנה הוא נשען על היד, מחייך חיוך קטן ומקשיב לילד. ב-2011 התמונה הפכה למם, כשמישהו הוסיף לה את המשפט "Tell me more about...". בעברית ההורים כותבים למעלה "אז אתה אומר ש..." ולמטה "ספר לי עוד על...", ובסוף מגיעה המציאות. **למה זה תפס:** כל הורה היה פעם הצד שדיבר בביטחון על ילדים, ואז למד את זה בדרך הקשה. עכשיו הוא מקבל את הכיסא של וונקה, והחיוך הזה מתאים בדיוק למי ששמע את התיאוריה שלו כבר כמה פעמים. המם לא צועק ולא מתווכח, הוא רק מזמין את האחר להמשיך לדבר, ובשלב הזה כבר ברור מה יקרה.