תגידי בן שלי בן 3 עושה LMA / עוד פעם אחת
A סמואל ל. ג'קסון - עוד פעם אחת post.
שבע וחצי בבוקר, אתם בדלת, נעליים על הרגליים של כולם חוץ מהילד, שעומד באמצע המסדרון ומחפש את "הנעל השנייה". היא על הרגל שלו. השכנה מהקומה למטה פוגשת אתכם במדרגות ושואלת בחיוך: "אוי, מאחרים היום?" לא, גברת כהן. תמיד יוצאים ככה, זה סגנון. בקופה בסופר הילד בן שלוש כבר הספיק לפרוק חצי מדף מסטיק. קופאית נחמדה, מבוגרת ממך בעשרים שנה, אומרת: "הוא בטח עייף, אה?" כן, הוא עייף. וגם אני. ובכל זאת אף אחד לא מציע לי מסטיק. אצל רופאת הילדים: "מה הוא אוכל?" הכל, הכל חוץ ממה שהכנתי. "והוא ישן טוב?" ישן מצוין, בין שתיים לארבע בלילה, בדיוק בין המיטה שלו למיטה שלנו. ואז היא כותבת משהו בתיק, ואתם לא יודעים אם זה טוב. כיתה ד', שמונה בערב, שיעורי בית. הילד מסתכל עליכם בעיניים רטובות: "אבל המורה אמרה שאתם אמורים לעזור לי". בסדר, כמה זה שבע כפול שמונה? שתיקה. "אה, זה לא ככה פותרים היום". ברור. היום פותרים עם דמעות. **איך זה התחיל:** התמונה היא של סמואל ל. ג'קסון בתפקיד ג'ולס ב"ספרות זולה" (1994), בסצנה המפורסמת שבה הוא מכוון אקדח ואומר "Say 'what' again, I dare you". בעברית זה הפך ל"תגידי עוד פעם אחת..." או "עוד פעם אחת!". בקבוצה כמו "ממים של הורים" שמים את זה על השאלות וההערות שהורים שומעים מאה פעם, ומסיימים ב"עוד פעם אחת". **למה זה תפס:** כי כל הורה מכיר את הרגע שבו הוא מחייך בנימוס בפעם המאה ועונה בסבלנות, ובראש כבר מחזיק אקדח דמיוני. הממים נותן לנו להגיד בקול את מה שאנחנו לא אומרים: "עוד פעם אחת, ואני..." ואז כולם מבינים. ואף אחד לא באמת יורה, רק מעלה פוסט.